הזיות שמיעה במחלות פסיכיאטריות

לאורך ההיסטוריה, הזיות שמיעה התפרשו כעדות לתקשורת עם כוחות אלוהיים, למרות שמודלים רפואיים עכשוויים מציגים אותן לעיתים קרובות כבלתי רצויים וכסימן למחלת נפש. בפסיכיאטריה, הזיות שמיעה נושאות משקל רב בתהליך האבחון, ולכן רופאים זקוקים להבנה טובה יותר של ההיבטים הרבים של תופעה זו.

הזיות שמיעה הן תפיסות כוזבות של צלילים. הן מתוארות כהתנסות במילים או רעשים פנימיים שאין להם מקור אמיתי בעולם החיצוני, ונתפסים באופן נפרד מתהליך הזיות השמיעה הנפשיות של אדם, במובן זה שאנשים הסובלים מהן, משוכנעים לעיתים קרובות בקיום מציאות אובייקטיבית.

במרבית המקרים, הזיות שמיעה הן פולשניות, אינן מכוונות ואינן רצויות. אנשים המושפעים ממצב זה עשויים או שאינם עשויים להיות בעלי תובנה להזיותיהם. אדם עם תובנה מכיר בכך שהחוויה אינה נורמאלית, ומצבו יפריע פחות לפעילויות היומיומיות, בהשוואה לאדם ללא תובנה. מאמר זה מספק סקירת התכונות האופייניות של הזיות שמיעה במחלה פסיכיאטרית, אבחון ההערכה, מסגרות תיאורטיות אחרונות, ואפשרויות טיפול לטווח הקצר

אבחון הזיות שמיעה

הזיות אלו הן תכונה בולטת בהפרעות פסיכיאטריות רבות. ההערכה היא שכ-75% מהאנשים עם הזיות שמיעה, לוקים בסכיזופרניה. הזיות אלו נפוצות יחסית גם בהפרעה דו קוטבית, בדיכאון מג'ורי המאופיין בתסמינים פסיכוטיים, ובהפרעת דחק פוסט טראומטית.

לא כל הזיות השמיעה קשורות במחלת נפש, ומחקרים מוכיחים כי כעשרה עד ארבעים אחוזים מהאנשים שאינם סובלים ממחלות פסיכיאטריות, חווים הזיות שמיעה במגוון הפרעות מוחיות הקשורות להזיות, כולל אפילפסיה, דמנציה, ונגעים מוחיים כגון דלקת מוח נגיפית ושיכרון מוחי, או במהלך גמילה מחומרים כגון אלכוהול, קוקאין, ואמפטמינים.

המאפיינים הפנומנולוגיים של הזיות שמיעה משתנים בהתאם לאטיולוגיה שלהם, ועשויים להיות בעלי השלכות לאבחון. אנשים ללא מחלת נפש נוטים לדווח על חלק גדול יותר של קולות חיוביים, רמה גבוהה יותר של שליטה על הקולות, חוויות הזויות תכופות פחות, ופחות הפרעה לפעילות, בהשוואה לאנשים עם מחלות פסיכיאטריות.

קיימות אף עדויות לפיהן היווצרות אשליה מצביעה על הפרעות פסיכוטיות הזויות שאינן קליניות. כלומר, פיתוח הזיות בקרב אנשים עם הזיות שמיעה, מגביר באופן משמעותי את הסיכון לפסיכוזה, בהשוואה לאנשים עם הזיות כלליות, אך שאינם סובלים מהזיות שמיעה. לעומת זאת, מאפייני הזיות שמיעה מעידים יותר על פסיכוזה.

בשל הגורמים המרובים של הזיות שמיעה, רופאים חייבים להשיג היסטוריה מפורטת מהמטופל, על מנת להעריך את מצב רוחו והתסמינים הפסיכוטיים שלו. בדיקות מעבדה וסריקות מוחיות מספקות אף הן רמזים נוספים לגורם הבסיסי להזיות.

הערכה קלינית של הזיות שמיעה

החולים מסוגלים בדרך כלל לתאר את החוויות ההזויות שלהם. הערכה קלינית כוללת שאלון סטנדרטי בו ניתן להשתמש לשם הערכת התסמינים: "האם אתה שומע רעשים או קולות כאשר אין אף אחד בסביבה ולא נראה כל הסבר רגיל אפשרי?" תיאור ההתנסות במילותיו של המטופל, נדרש לשם דירוג חיובי.

הזיות שמיעה אמיתיות חייבות להיות מאובחנות בהיבטים הכוללים אשליות שמיעתיות, כלומר, פרשנויות מוטעות של גירויים אמיתיים שקיימים; דימוי צלילים שמיעתיים, תחת שליטה רצונית; ואמונות חריגות.

 

הפרעות פסיכיאטריות נוספות:

הפרעת דחק פוסט טראומטית

תיאוריית פיתוח סוגי אישיות

בדיקה פסיכיאטרית

 

צילום באדיבות David CAstillo Dominic, אתר FreeDigitalPhotos